התקבלה תביעה בלשון הרע בגין הגשת תלונת סרק למח"ש

זאת תביעה כספית על פי עוולות של פרסום לשון הרע, על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965, ועוולת הנגישה ברשלנות, על פי פקודת הנזיקין (נוסח משולב)  לחיוב הנתבע לשלם לתובע סך של 100,000 ש"ח בגין הגשת תלונת סרק למחלקת חקירות השוטרים במשרד המשפטים (להלן: "מח"ש"), אשר הגיש הנתבע כנגד התובע, שוטר בדרגת רס"ל, ומי ששירת בתקופה הרלבנטית לתביעה כסגן מפקד יחידת הסיור המשטרתית, מרחב דן (להלן: "היס"מ), היא יחידת עילית של משטרת ישראל, האמונה הן על נושא בטחון הפנים והן על הסדר הציבורי.

הנתבע כיום בן 25, עובד כסאונדמן בהופעות רוק בטלוויזיה מזה 3 שנים. לפני כן שירת בצבא עד גיל 21, במחלקת סיור של גדוד 12 בחטיבת גולני, השתתף, לטענתו, במבצע חומת מגן  ובמשימות שונות בלבנון, היה בתקופה הרלבנטית לתביעה תלמיד בכיתה י"ב, פעיל בתנועת הצופים, מתנדב במשמר האזרחי ומאוהדיה המושבעים של קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב".

הרקע לתביעה

ביום 29.08.1998, התקיים באצטדיון הכדורגל בר"ג משחק כדורגל בין קבוצת מכבי תל אביב לבין קבוצת מכבי פתח תקווה אשר בו נחלה קבוצת מכבי תל אביב הפסד אשר כונה   בשם "תבוסה צורבת" - 3:0 - "בבית", מקבוצת הכדורגל מכבי פתח תקווה, במחזור השני (ת/7) (להלן: "משחק הכדורגל").

התובע נכח במשחק הכדורגל שהוא לובש מדי יחידת היס"מ יחד עם אנשי יחידתו, שוטרי היס"מ ובתוקף תפקידו כסגן מפקד יחידת היס"מ, אשר חלק מכוחותיה הופקדו על שמירת הסדר במשחק הכדורגל.

הנתבע - שהיה אז בן 17.5, תלמיד כיתה י"ב, נכח במשחק הכדורגל יחד עם יתר אלפי אוהדי קבוצת מכבי תל אביב אשר תפסו את מקומותיהם באצטדיון רמת גן ולבושם במדי הקבוצה (צהוב עם פס תכלת בולט), (ראה: תמונות הקונטקט שצורפו לסיכומי הנתבע).

בתום משחק הכדורגל, החלה התגודדות המונית של מאות מאוהדי קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב,  אשר קראו קריאות בוז וגנאי כנגד מאמן קבוצתם, מר אברהם גרנט, וביקשו להגיע לפתח יציאת השחקנים באיצטדיון רמת גן כדי לפרוק את זעמם ותסכולם תוך שהם מרימים צעקות, קללות, גידופים, מנופפים בידיהם נגד מאמן קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב וכנגד שוטרי משטרת ישראל בקריאות "מדינת - משטרה", כאשר אלה פועלים במסגרת תפקידם להשלטת הסדר נוכח השלכת שברי זכוכיות וחפצים שונים על השוטרים.

על המהומה הרבה ששררה בסיום משחק הכדורגל העידו כל העדים, וכן כאמור צורפו לסיכומי הנתבע שלוש סדרות של צילומי סטילס שצילמו צלמי מדור הספורט של עיתון ידיעות אחרונות, מר אלי אלגרט ומר יהודה גבאי - המבטאות היטב את היקפה של ההתקהלות והאווירה הטעונה ששררה בה.

התובע ויחידת כוח השוטרים שהייתה עמו נקראו בסיום המשחק לאזור יציאת השחקנים קצין אג"א מרחבי, אשר היה המפקד האחראי על הכוח המשטרתי במקום, הודיע על התקהלות בלתי חוקית, והורה לקהל האוהדים להתפזר. בינתיים, לביצוע הוראות קצין אג"א מרחבי,  התארגן כוח היס"מ והתובע בתוכו, כחוצץ בין פתח יציאת השחקנים לאוהדים המתפרעים:

" ברגע שיש הוראת פיזור, המגע שלנו עם השורה הראשונה, השוטרים שעובדים עם האוהדים מולם, באופן טבעי מתחילות דחיפות, על מנת לפזר אותם. השוטרים מתחילים לדחוף את האוהדים לאחור. כשאוהד מתנגד ללכת לאחור, הוא באופן טבעי נשאר צמוד לשוטר" (עמ' 19 שורה 24 - 19) .

כפי שהתברר בבית המשפט בעוד השוטרים מבקשים ליצור חומה חוצצת נמשכה התקהלות של אוהדים אשר ניסו לעבור ולדחוף את השוטרים תוך כדי שבירת זכוכיות וזריקת חפצים כלפי השוטרים. מהלך פיזור ההתקהלות  היה כוחני מצד שני הצדדים - השוטרים והאוהדים, ולווה בניבולי פה, זריקת חפצים ודחיפות.

טוען התובע כי הנתבע התעמת מילולית עם השוטרים, לא התרחק ונצמד לשוטר היס"מ שחר מור, גידף אותו במילים: "לך תזדיין" (נספח י"ג) התובע שהיה בקרבת מקום, הורה לנתבע להתרחק אחורה ובתגובה, הנתבע  תקף את התובע ובעט באשכיו של התובע, הלה נפל על הקרקע תוך שהוא סובל מכאבים חזקים. בתגובה - נעצר הנתבע ע"י השוטר שחר מור ושוטרים אחרים לאחר מאבק עמם, והובל לתחנת המשטרה בחשד של תקיפת שוטר, הפרת הסדר הציבורי, והעלבת עובד ציבור.

הנתבע לעומתו -  טוען כי משהחל קהל האוהדים לברוח, הוא רץ עמם, כי לא רצה להתפס וכשנעמד הרגיש שמישהו - אותו זיהה כתובע - קופץ עליו ומתחיל לדחוף אותו. הוא ניסה להתגונן והרגיש שהוא עומד ליפול על הארץ. כל ההמולה שהייתה סביבו, והדחיפות גרמו לקריעת חולצתו. הנתבע מכחיש כי בעט באשכיו של התובע. גרסת הנתבע היא כי התובע פנה אליו במילים לא נאותות, הוכה על ידי התובע, ולאחר מכן על ידי השוטר שחר מור. טוען הנתבע כי התובע פנה אליו, ללא אומר, בפנייה פיזית, במכות ואילו התובע טוען בדיוק ההפך - שהנתבע הוא שהכה אותו ראשון ובעט באשכיו.

ענייננו בגרסה מול גרסה ומלאכתו של בית המשפט בפסק הדין תהיה להכריע בין הגרסאות.

עוד בטרם אפנה לדיון בגרסאות אציין שורה של עובדות שאירעו והן רלבנטיות לענייננו ואין עליהן מחלוקת.

הנתבע נעצר על ידי מי משוטרי היס"מ שהיו במקום, הובא לתחנת המשטרה ובהמשך לבית המעצר באבו - כביר. בתחנת המשטרה נחקר הנתבע תחת אזהרה בחשד של תקיפת שוטרים.

לאחר החקירה, שוחרר למחרת לביתו.

הנתבע הגיש תלונה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) כנגד התובע וכנגד שוטר נוסף (שחר) ובה טען כי התובע והשוטר שחר היכו אותו באכזריות.

בעקבות תלונת הנתבע הוגש כתב אישום כנגד התובע ובו הואשם בעבירות הבאות: